החלטה בתיק בש"פ 7162/05

1.        בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' אוהד), בתיק ב"ש 91449/05 מיום 2.6.05, לפיה נעצרה העוררת עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדה.

2.        כנגד העוררת ואחרים, הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לה ביצוע עבירות מרובות של סחר בסם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן פקודת הסמים), בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003; החזקת חצרים לשם הכנת סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 9(א) לפקודת הסמים; וכן החזקת כלים להכנת סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים.

           לפי הנטען בכתב האישום, הייתה העוררת חברה בארגון פשע הפועל ביפו (להלן: ארגון הפשע), שמטרתו לסחור בסמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין (להלן: הסמים), אשר בראשו עמדו בעלה וגיסה. חלקה של העוררת התבטא בהחזקת הסמים, שקילתם, חלוקתם למנות ואריזתם, וכן ניהול מערכת ההפצה והמכירה של הסמים. עוד יוחס לעוררת חלק בגיוס חברים לארגון הפשע ושותפות ברכישת הסמים. העוררת ובעלה, כך על-פי הנטען בכתב האישום, "גייסו" את סינה מוגרבי (להלן: סינה) לשם עבודת בלדרות בארגון הפשע. העוררת נהגה להתלוות למשלוחי הסמים אותם ביצעה סינה, וכן העבירה לה הוראות פעולה מדויקות כיצד להסתיר את הסמים בחצרי ביתה. עוד יוחס לעוררת הפעלת תחנה לממכר סמים עבור הארגון, בקיוסק ברח' בן יהודה 44 בתל-אביב.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בקשה למעצרה של העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. ביום 13/1/05, הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. בהחלטה נקבע, כי אין לה לעוררת להלין אלא על עצמה, וזאת משום שלקחה, יחד עם אחרים, חלק בארגון העוסק בסחר בסמים מסוכנים, וזאת בזמן שילדיה הקטנים נמצאים סביבה. בית-המשפט המחוזי שם לנגד עיניו את תסקיר המעצר החיובי שהוגש בעניינה של העוררת מטעם שירות המבחן, ובכל זאת קבע, כי לא ניתן יהיה לאיין את מסוכנותה על-ידי חלופת מעצר.

           כנגד החלטה זו הוגש ערר (בש"פ 738/05), אשר במסגרתו הורה בית-משפט זה, כי דין הערר להתקבל באופן שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך דיון בעניין חלופת המעצר.

           ביום 15.2.05 במסגרת ב.ש. 94096/04 נקבעו תנאי השחרור בעניינה של העוררת  בבית-המשפט המחוזי.

           ביום 21.4.05 הוגשה לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר מטעם המשיבה, לפיה התבקש בית-המשפט לבחון מחדש את שאלת שחרור העוררת בתנאים מגבילים, וזאת לאור נסיבות חדשות וראיות נוספות המלמדות לא רק שהעוררת הפרה את צו בית-המשפט, אלא שהיא אף ניסתה להשפיע על עדת המדינה ואימה - עדת תביעה כנגדה., ושימשה ציר בניסיון להדיח את עדת המדינה מלהעיד.

           ביום 2.6.05 נתן בית-המשפט החלטה, לפיה הורה על מעצר העוררת עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדה, עקב הפרתה את צו בית-המשפט. בנוסף, הוחלט על חילוט סך של 30,000 ש"ח מכספי הערבון.

           מכאן הערר שבפני.

4.        בא-כוח העוררת טען, כי שגה בית-המשפט בקובעו ממצאים כנגד העוררת על סמך האמור בשיחות אשר נערכו בין עדת התביעה 3, זינת מוגרבי, לבין בתה - עדת המדינה, מבלי להתייחס למשקל הראייתי של אלו כנגד העוררת.  בנוסף, טען בא-כוח העוררת, כי כאשר שוחררה העוררת, הזהיר אותה בית-המשפט, כי אל לה ליצור קשר עם המעורבים בפרשה למעט בעלה. לטענתו, העוררת לאחר זאת לא ידעה מיהם עדי התביעה ולא יכולה הייתה לדעת שהעדה כלל מעורבת בפרשה או שהיא משמשת כעדת תביעה כנגדה.  כמו-כן, עוד טען, כי  לא מצא בחומר החקירה כל מעשים מפורשים של העוררת, אשר יעידו על כוונתה להדיח את העדה.

           מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי העוררת יצרה קשר אשר אסור במפורש עם עדת המדינה שהיתה אמורה להעיד בתיק. לטענתו, הדחת עד מדינה הינה דבר חמור מאד. עוד הוסיף וטען, כי חרף העובדה שהעוררת פעלה למעשה כארגון פשע, קנתה, הפיצה, והחזיקה קיוסק כספומט ביפו, ההחלטה לשחררה בתנאים מגבילים התבססה עיקרה ככולה על העובדה שיש לה שישה ילדים, בהם היא צריכה לטפל ובשים לב שגם בעלה עצור. אולם, היה עליה לדעת, כי זה מחייב אותה בהקפדה מרחיקת לכת לתנאים על פיהם שוחררה. לפיכך, לטענת בא-כוח המשיבה, טענתה של העוררת, כי לא יכולה הייתה לדעת שעדת תביעה, אותה אם, היא אימה של עדת המדינה שמפלילה אותה, הינה טענה מיתממת. על-כן, לטענת בא-כוח המשיבה, יש לדחות את הערר.

           לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר החקירה אשר הועמד לרשותי, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להשיב את העוררת למעצר.

           כאמור, בחנתי את חומר הראיות שבידי המשיבה ואני סבור, כי יש בו כדי להצביע על הפרה של תנאי השחרור אשר נקבעו לעוררת בבית-המשפט המחוזי.

           על העוררת, נאסר במפורש ליצור קשר עם מי מהמעורבים בתיק זה למעט בעלה. סביר להניח, כי יכולה הייתה לדעת כיצד להימנע מהפרת תנאי זה ומיהם הגורמים המעורבים או בעלי נגיעה וקירבה לפרשה נשוא ערר זה.

           כפי שנקבע בדיונים הקודמים בעניינה של העוררת, מעשיה החמורים מקימים חשש ממשי לשלום הציבור ולביטחונו אם תשוחרר. במיוחד אמורים הדברים - ובנסיבות המקרה זהו שיקול עיקרי - כאשר העוררת הוכיחה כי היא איננה ראויה לאמונו של בית-המשפט עקב הפרתה את תנאי השחרור שהוטלו עליה. הפרה אשר לא רק שמלמדת כי לא ניתן להפיג את מסוכנותה בחלופת מעצר, משום שהיא אינה ממלאת אחר תנאי החלופה, אלא גם מצביעה על כך שהיא אינה יראה את גורמי אכיפת החוק והדבר רק מגביר את מסוכנותה.

           סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר. העוררת תעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

           ניתנה היום, ד' באב תשס"ה (9.8.05).

                                                                                                       ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: